ממתקים מזכוכית?!

ממלכת הקסמים מפורצלן של הלה מרדהל

HELLE MARDHEL (הלה מרדהל) היא אומנית ומעצבת העומד בראש מותג הנושא את שמה ובסיסו בקופנהגן, דנמרק. עבודותיה מזגזגות בין תחומי הפיסול, ציור, אופנה ועיצוב פנים.

כלי הזכוכית שהיא מייצרת בסטודיו שלה, נמצאים על התפר שבין אמנות ופונקציונאליות, ומציגים עולם חלומי ממתקי, ראוותני, יוקרתי וקסום, שנשען על זיכרונות ילדות בהשראת סרטים כמו צ'ארלי בממלכת השוקולד ואליס בארץ הפלאות.

הזמנו אותה לראיון על מקורות ההשראה שלה, על הקשר שבין אומנות לעיצוב, ועל המעבר מעיצוב אופנה לעיצוב בזכוכית.

מה עומד מאחורי עולם הממתקים הקסום שלך?

"בילדותי, תמיד רציתי חנות ממתקים משלי. מי לא מכיר את התחושה של לרצות ולטעום מהכל? זה מה שאני מנסה ליצור עם העיצובים שלי. אני רוצה שזו תהיה חוויה חושנית לאנשים כאילו הם מרגישים, טועמים ומריחים כל טעם בחנות הממתקים שלי. זו הסיבה שכל אחד מהצבעים שלנו נקרא על שם משהו אכיל כמו גלידת תפוח קרמל, פטל ואוכמניות. זה ילדותי, זה כיף וזה טעים – חלומו של כל ילד".

מהיכן מגיעות ההשראות לקולקציה?

"אני רוצה ליצור תחושת מפעימה ומפתיעה בכל לגימה, וביס, לעורר את העיניים וכמובן את בלוטות הטעם. ההשראות שלי הן מגוונות. החל מזיכרונות נוסטלגיים של סרטי ילדותי כמו אליס בארץ הפלאות וצ'ארלי בממלכת השוקולד ועד הרצון להעניק פרשנות עכשווית למסורת הבריטית המעונבת של טקס ה-  5 O'clock Tea".

בעבודות שלך רואים את התשוקה לשלב אמנות ופונקציונאליות. את יותר אומנית או יותר מעצבת?

"ניסחתם את זה מדויק, אני מעצבת אומנות פונקציונלית. אבל גם אם יש לי רעיון בראש לגבי איך יצירה מסוימת צריכה להיראות, כשאני משתפת פעולה עם אומן, זה יכול להתפתח להרבה כיוונים בלתי צפויים. זכוכית היא חומר כל כך מדהים ובלתי צפוי".

למדת עיצוב אופנה בלונדון, למה החלטת לעזוב את עולם האופנה ולהפוך לאומנית זכוכית בקופנהגן?

"הרגשתי דחף לעצב משהו שישרוד יותר מעונה. באופנה קצב השינוי כה גבוה, הכל קורה כל כך מהר. רציתי להאט וליצור משהו שיכול להימשך לנצח. מצאתי את זה בזכוכית, למזלי. המסע שלי עם זכוכית, התחיל באמנות מסורתית אשר נעשית בעבודת יד ייחודית. קשה לא להתאהב בזה".

מתי הבנת שהייעוד שלך קשור לאסתטיקה של עיצוב הבית?

"אני לא זוכרת איזו נקודת אאוריקה. אחרי שסיימתי עם אופנה, ציירתי במשך שנים ואפילו הצגתי תערוכות משלי ברחבי העולם. לא הייתי סגורה מה יהיה הצעד הבא שלי. ואז חופשה במלטה עוררה בי לגמרי במקרה את העניין באמנות הזכוכית".

האם זו הייתה נקודת המפנה בקריירה שלך?

"כן, לגמרי. כשחזרתי לקופנהגן החלטתי ולהתנסות בניפוח זכוכית. כך התעוררה לחיים המנורה הראשונה שלי וכל העניין התחיל. מאז לא הסתכלתי אחורה".

את מרבה להתעסק ביופי שבניגודים. מה ההשפעה של הניגודים בעינייך?

"ניגודים הם יפים. אני נוטה לחפש ניגודים בכל מה שאני עושה. ניגודים הם מה שעושה את זה  מעניין יותר. העיצובים שלי מהנים ויפים, אבל גם מוזרים. שבירים אך חזקים, פשוטים אך מעוטרים, מודרניים אך על-זמניים".

ים דנים מרבים להשתמש בצבעים מונוכרומטיים ואת מרעננת עם צבעי פסטל ססגוניים ורכים…

"יש גל גדול של מעצבים ואומנים דניים שמנסים לשנות את המצב הזה. הצבע הוא האותנטי, שעוזר לאותם מעצבים להתבלט. אנשים כבר לא כל כך מפחדים מצבע, בייחוד בסצנת עיצוב הפנים".

בעבודתך את שומרת על צורות אורגניות, האם זו פועל יוצא של החומר או שזו חתימת ידך?

"מה שאני אוהבת בזכוכית כחומר, הוא שהיא אורגנית. אני לא מעוניינת בצורות מעוצבות שנראות דומות לחלוטין. אני תמיד שואפת ליצור יצירות אמנות שהן באמת ייחודיות. זה מה שמשך אותי מההתחלה וזה הקסם שלה".

האם הקולקציה האחרונה היא סוג של אסקפיזם, שנוצרה בהשפעת הקורונה?

"ניתן לזהות בכל האוספים שלי סוג של אסקפיזם, בריחה לעולם פנטזיה של ממתקים, צבעים וחושים".