עבודותיה הצבעוניות של איריס סינטרה מנכיחות שבילים שלא תוכננו במחשבה תחילה, אך עוצבו מתוך הליכה חוזרת ונשנית בהם. אותם שבילים נקראים "שבילי תשוקה" בשל הרצון והחשק ללכת בהם למרות שאינם מסומנים. אותם שבילים מסמנים את המחווה הציורית עצמה; מחווה שהיא כצעידה רגלית בטבע שאליה מצטרפות העין המתבוננת והיד המציירת.