יצירותיה המופשטות של לאה ניקל שזורות בנושאים של זהות, זיכרון והיסטוריה אישית, ומאופיינות בצבעוניות עזה. עבודה זו היא הדפס רשת מתוך סדרה של 32 הדפסי מקור, במהדורה מוגבלת של 110 עותקים כל אחד. העבודה הוצגה בתערוכה "לאה ניקל: ספר״ במוזיאון תל אביב לאמנות בשנת 1992.