היצירה של תמר ברניצקי מציעה התבוננות מקורית ופיוטית על זמן, התכלות והתחדשות. עשויה מאטלסים ישנים משנות ה-30 בהם השתמשה בעמודים האחרונים של האינדקסים. עמודים זנוחים אלו זוכים לעדנה מחודשת בזכות עיבודי טקסטיל רגישים של תפירה ובלייה, בדו שיח בין העין המתבוננות ללב החולם, בשאלה על שימור וחידוש, טקסט וטקסטורה.