עבודה זו מהווה את הציור האחרון של ורד נחמני לעבודה עם גריד. בעבודה זו, נחמני מרותקת מהצבע הצהוב הייחודי של השלכת הישראלית של עץ הרימון בחצר ביתה, וכן בעניין של דחיסות/צפיפות, שטוח ועמוק, ריק ומלא, מחסה ומגלה. החלק המלא בעבודה, שהוא כביכול שלם, אבל אין בו אוויר, לעומת החלק העליון הריק – שהוא זוהר בשלמותו. העבודה מדמה מרחבי נשימה – כשני מהלכים סותרים ומשלימים. נחמני משלבת בין הפשטה וייצוג, ובכך יוצרת ציור חלומי ופוטוריאליסטי בו-זמנית. לעיתים קרובות היא יוצרת מתוך תצלומים, אך גם בטכניקת השמן על בד, היא תמיד שומרת נאמנות לתמונה המקורית.